נס של אוקטובר

כמעצבת גרפית, אני רגילה לראות את חודשי השנה לפי צבעים. במשך רוב חיי, אוקטובר היה צבוע בגוונים הכי חמים ומשמחים שיש. האהבה הזו לחודש הזה הולכת איתי עוד מהילדות. כמעט תמיד יום ההולדת שלי ושל עדינה, התאומה שלי, נפל בדיוק על חג סוכות, והיינו מבלות שעות יחד עם הילדים השכנים שלנו בתוך הסוכה. זה תמיד היה החודש שלנו, רגע השיא של השנה מבחינתנו. ביום שני הקרוב אציין יום הולדת ראשון מהרילוקיישן באלבניה, בבית הזמני והחדש שלי. אוקטובר פה נראה אחרת לחלוטין. הסתיו כבר מורגש היטב ברחובות, העצים משנים את צבעם, האוויר משנה טמפרטורה, ואני מוצאת את עצמי מסתכלת על הנוף מהחלון שלי, סקרנית לגלות איך ייראה כאן החורף, ובעיקר מייחלת שיתרחש נס של אוקטובר.

חודש אוקטובר בשכונה אלבנית

אבל למרות התחלת השלכת והנוף החדש שבחוץ, מאז השבעה באוקטובר - בדיוק היום - לפני שלוש שנים, הצבע הפנימי שלי, השמח של אוקטובר, השתנה לגמרי. החודש שכל כך אהבתי נצבע אז בשחור ומאז באפור, וכל מה שהיה כבר לא יחזור להיות אותו דבר. מאז, את שלושת ימי ההולדת האחרונים שלי יותר עברתי מאשר חגגתי. היה קשה למצוא סיבה אמיתית לשמוח כשברקע הכל קורס. עכשיו, כשאני רחוקה פיזית, הדיסוננס הזה רק מתעצם. הגוף אולי מתרגל למקום חדש וזר, אבל הלב נשאר קשור חזק לבית שלנו - בישראל.

שלכת אלבנית

באוקטובר הזה המתנה הכי טובה שאני יכולה לקבל ליום ההולדת היא השינוי העמוק שאני כל כך מייחלת לו. בעוד 15 ימים אנחנו אורזים מזוודה וטסים לישראל. זה לא ביקור מולדת שגרתי, למרות שהלב כבר מתרחב מהמחשבה על החיבוק עם הילדים, המפגש עם ההורים שלי, המשפחה והחברים. הנסיעה הזו עמוסה ברגשות משום שאנחנו טסים במטרה ברורה לא רק להשפיע אלא לשנות ולתת את הקול שלנו בבחירות. לעצור לרגע את החיים הזמניים שלנו כאן כדי לחזור הביתה בתקופה כזו מלווה בהמון התרגשות, לצד מועקה על המציאות המורכבת שמתחוללת עכשיו בארץ. אבל אנחנו נוסעים כי אנחנו חייבים לקחת חלק. אנחנו נוסעים כדי לגרום להחלפת ממשלה שמזמן הפסיקה לנהל את המדינה שלנו, ממשלה שהפסיקה להיות שלי. אני נוסעת כדי לראות במו עיניי את ישראל מתחילה לנשום מחדש, קמה מתוך השבר העמוק של השנים האחרונות, מהמלחמות, האבל והאכזבות, ובוחרת בעתיד אחר. התקווה הזו, לצד הגעגוע לאנשים שלי, היא שמניעה אותנו לעלות על המטוס.

אני רוצה שהאוקטובר הזה ייכתב בספרים כחודש שבו העתיד של הילדים שלי קיבל פתאום בחזרה את האופטימיות שאבדה לו. מתחת לכל המחשבות הגדולות, המרחק והתקווה לשינוי לאומי, מסתתרת בסוף גם בקשה אישית ופשוטה. כמו ילדה קטנה שעוצמת עיניים חזק ומבקשת התגשמות של משאלה מול הנרות בעוגה, אני פשוט רוצה שחודש יום ההולדת שלי יחזור להיות החודש הכי שמח עבורי. הלוואי שהשנה המשאלה הזו תתגשם, ונזכה כולנו לראות נס של אוקטובר.