כמעצבת גרפית כבר 30 שנה, המוח שלי לא באמת יודע לכבות את עצמו. כל יציאה לרחוב כאן באלבניה היא כמו שיטוט בתוך קנבס ענק, כזה שהצבעים בו קצת יצאו מהקווים. הרילוקיישן לטירנה חידד לי את המבט, ופתאום הדברים הכי יומיומיים הופכים לקומפוזיציה מטורפת של תרבות, היסטוריה ואבסורד. הנה לקט שני מתוך היומן הוויזואלי שלי, אוסף של רגעים שדרשו ממני לעצור, להתבונן ולייצר פוקוס מקומי.

לפני שלוש שנים עמדתי מול פלטת פירות קיץ משגעת במפגש נטוורקינג של בעלות עסקים. במרכז הפלטה נח כקישוט כתר של אננס, ובתחתית שלו הבחנתי בשורשים קטנטנים שמבצבצים החוצה. אני ממש לא הטיפוס שמגדל עציצים, זה תמיד היה התחום של איתי אבל יפעת, חברה שלי שעמדה לידי הציעה לי פשוט לקחת את הראש הזה, לשים בכוס מים ולראות מה יקרה. מתוך סקרנות טהורה החלטתי לנסות, בלי לדעת שיום אחד, שלוש שנים בדיוק אחרי, הוא יהפוך עבורי לפרי של געגוע.

מהפוסטים הקודמים שלי בטח כבר התרשמתם שאלבניה מרגישה לפעמים קצת מאחור. סיפרתי לכם על לא מעט סיטואציות שלוקחות אותנו חזרה לישראל של שנות השבעים והשמונים. אבל השבוע, כשהבן שלנו נמרוד הגיע לביקור, חווינו משהו אחר. יצאנו לבלות ולספוג מחיי הלילה המקומיים, וגילינו שאלבניה היא לגמרי קוקטייל של ניגודים.

בעולם הדיגיטלי המהיר של ימינו, ללכידת תשומת הלב של הקהל שלכם וטיפוח הקשר איתם יש חשיבות עליונה להצלחת כל עסק. אחת הדרכים העוצמתיות להשיג זאת

מצגות הן כלי רב עוצמה להעברת רעיונות, בין אם זה למטרות עסקיות, ככלי להוראה או מטרות אישיות. גם אם אין לכם רקע בעיצוב, עדיין תוכלו ליצור...