הד מלחמה רחוקה
- טליה ברגר ספיבק
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
השבוע השני שלנו באלבניה.
הלילה ירד על טיראנה, ואנחנו שקענו לשינה עמוקה שרק רילוקיישן טרי מביא איתו.
חדר השינה בדירה שלנו מעוצב עם קיר שכולו מזכוכית, מהתקרה ועד הרצפה, עם דלת שמובילה למרפסת קטנה שפונה לחזית הבניין.
שום דבר לא הכין אותי למה שקרה בהמשך. בלי אזעקה עולה ויורדת, בלי התרעה של פיקוד העורף בנייד – פתאום, משום מקום, קולות נפץ מחרידים קרעו את הדממה, מלווים בהבזקי אור עזים ואלימים שחדרו בעד הווילון.
התעוררתי בצרחות אימה. כישראלית שהתעוררה בשבעה באוקטובר למציאות מצמררת שבה אלפי מחבלים חודרים ליישובים, טובחים וחוטפים, המוח שלי לא שאל שאלות. באותן שניות הרגשתי שזה מה שקורה. הייתי בטוחה שיש מחבלים על המרפסת שלי, עומדים מעבר לקיר השקוף, ויורים בתת-מקלע ישירות אל עבר חלון הזכוכית. איתי סיפר לי אחר כך, שהצרחות שלי היו כל כך מבועתות, שהוא ממש פחד שאחטוף התקף לב במקום. הפחד הטהור הזה, המשתק, הרגיש כמו הד מלחמה רחוקה.
כמובן שלא היו שם מחבלים, והמרפסת נשארה ריקה. כשהדופק התחיל לאט לאט לרדת והנשימה חזרה לסדרה, התבררה המציאות האבסורדית. בשיר ״זיקוקים״, משה פרץ שר ״כל יום הוא יום העצמאות״, ומתברר שאין משפט מדויק מזה כדי לתאר את החיים פה באלבניה. מאז אותו לילה, ובשלושת החודשים שאנחנו כאן, הבנתי שאין כמעט לילה שעובר בלי מופע זיקוקים שמאיר את העיר, ולא רק בטיראנה – אלא באלבניה כולה.
אחרי שההלם הראשוני עבר והשגרה נמשכה, התחלתי לשים לב לדפוס מסקרן שהפך את העניין להרבה יותר מ״סתם זיקוקים״. הרבה מאוד פעמים, השמיים מתפוצצים בצבעים בדיוק, אבל בדיוק, כשהשעון מראה 00:00. לא דקה לפני, לא דקה אחרי. הסקרנות גברה עליי והחלטתי לחקור את פשר התופעה. גיליתי שהזיקוקים האלה בחצות הם חלק ממנהג מקומי נפוץ, שיש לו שני הסברים קיצוניים זה מזה.
ההסבר הראשון והמרגש יותר הוא פשוט תרבות החגיגות המקומית. צעירים ומשפחות כאן נוהגים לחגוג ימי הולדת ברגע שהתאריך מתחלף. הם שוכרים גגות, יוצאים למרפסות, עומדים מחוץ למסעדות ויורים זיקוקים בדיוק בחצות כדי להכריז על פתיחת חגיגות יום ההולדת, הצעת נישואין או כל שמחה משפחתית אחרת. ההסבר השני, והרבה יותר אפל, הוא מיתוס עקשן או שמועה מקומית שטוענת שהזיקוקים נועדו לאותת על הגעה של משלוחי סמים או לסמן פעילות של העולם התחתון. בפועל? כנראה שברוב המוחלט של המקרים מדובר פשוט באנשים שחוגגים את החיים, מנצלים את חוקי האכיפה המקומיים והמקלים מאוד בכל מה שקשור לרעש ופירוטכניקה.
הסרטון הזה צולם על ידי הבן שלנו נמרוד, שתפס את קו הרקיע העירוני מאיר פתאום מאחד הגגות בביקורו כאן, איך לא - בדיוק בחצות.
והסרטון הזה צולם על ידי בזמן ארוחת ערב פסטורלית בישיבה בחוץ על שפת בריכה, בכפר האלבני הקסום Dhermi.
היום, כשאני שומעת את הפיצוצים האלה מתוך שינה, אני כבר לא קופצת בבהלה. אני מבינה שזו השגרה החדשה שלי, ושיש משהו מקסים בעם שחוגג ככה את השמחות הקטנות שלו. המוח הישראלי שלי אולי עדיין נדרך לשבריר שנייה, מתורגל לחפש סכנה, אבל הלב כבר למד לחייך אל מול האורות ולהשקיט את אותו הד מלחמה רחוקה.
תגובות