כמעצבת גרפית כבר 30 שנה, המוח שלי לא באמת יודע לכבות את עצמו. כל יציאה לרחוב כאן באלבניה היא כמו שיטוט בתוך קנבס ענק, כזה שהצבעים בו קצת יצאו מהקווים. הרילוקיישן לטירנה חידד לי את המבט, ופתאום הדברים הכי יומיומיים הופכים לקומפוזיציה מטורפת של תרבות, היסטוריה ואבסורד. הנה לקט שני מתוך היומן הוויזואלי שלי, אוסף של רגעים שדרשו ממני לעצור, להתבונן ולייצר פוקוס מקומי.

לגור במדינה זרה אומר שהעיניים תמיד פקוחות לרווחה וסורקות את המציאות החדשה. כמעצבת גרפית שמתקשרת דרך ויז׳ואלים, המוח שלי מתרגם אוטומטית כל סיטואציה ברחוב לקומפוזיציה ולצורה, אבל דרך עדשת האייפון אני קולטת בעיקר את הדיסוננס. הפער בין מה שאני מכירה בארץ לבין המציאות שאני פוגשת כאן גורם לי לכוון את המצלמה קצת אחרת אל הפרטים הקטנים של היומיום, לאסוף את הרגעים האלה ולייצר לעצמי פוקוס מקומי.