״לפני ואחרי״ או נכון יותר ״מדו מימד לתלת מימד״ - בובות על פי ציורים.

לפני זמן מה, פנתה אלי במסנג׳ר של פייסבוק אמא לשני ילדים ושאלה אם אוכל להפוך שני ציורים של ילדיה לבובות. מזה זמן שממש קיוויתי לקבל פנייה כזו. הרצון לנסות ״לתרגם״ ציור ילדים דו מימדי לבובה תלת מימדית ליווה אותי המון זמן ולכן, הפנייה שלה שימחה אותי מאד.

הציורים, אחד של ילד בן 7 והשני של ילד בן 5, עוררו בי חיוך מהרגע הראשון שראיתי אותם, ציורים נקיים מ״חוקים״ של נכון או לא נכון, שלפרופורציות וליחסי גודל אמיתיים אין משמעות. שלצאת מהקווים הוא לא עניין. ציורים שרק יד של ילד מסוגלת לצייר בחופשיות ובהנאה ועם המון כוונה וסיפור לספר. אך יחד עם החיוך וההתענגות על הציורים הסתנן לו החשש שבדיוק בגלל מאפייני הציורים שבאים מהלב אל היד ללא מסננים, האתגר לייצר כמוהם בובות ששומרות על האופי והן ״תרגום״ מדויק של הציורים יהפוך לקושי של ממש.

ציור של דרקון מהמם אותו צייר בן השבע- היה הציור הראשון שהתחלתי להפוך לבובה, דרקון מלא אופי ולו מפתח - ״מפתח ללב של הדרקון״ - כך הובהר לי, חלק בלתי נפרד מהציור. מהר מאד הבנתי שכדי להשאר נאמנה לציורים - הרי זה עצם העניין פה, עלי להגדיר את קו המתאר מסביב לציור כולו שיהווה את ״גוף״ הבובה (בד פליס רך בצבע תכלת בהיר-בהיר) ואת הפרטים של הציור עד הקטן ביותר ארקום על הגוף בחוטי רקמה. וכך היה.

לאחר הרקמה, תפירת גב הפליס של הבובה אל החזית ומילוי הבובה בחומר מילוי (אקרילן) ייצרתי את העיניים ראשי הכתר והלשון מבד לבד. העיגולים בזרוע וברגליים הם פונפוני לבד קטנים שהודבקו על הבובה. המפתח, נתפר בנפרד באותה השיטה.

הציור השני, של בן החמש, היה לי נראה לי במבט הראשון פשוט יותר, אך מהר מאד התבדיתי... אמנם לדמות שבציור יש ״גוף״ אך הפרטים המגדירים אותו היו מורכבים והפכו את הרקמה למאתגרת מאד.

אותם חומרים שימשו אותי לבובה הזו (פליס וחוטי רקמה - ולבד שחור ואדום ללבבות)

העבודה על שתי הבובות, ארכה כמעט שבועיים (בשל עיסוקים אחרים כמובן).

קשה לי לתאר לכם, כמה נהניתי בפרויקט הזה (אל תגלו לאף אחד, אבל הוא היה פרויקט ״תרגום ציור לבובה״ הראשון שלי...) ואני ממש ממש שביעת רצון מהתוצאה.

קשה לי לתאר לכם, כמה נהניתי בפרויקט הזה (אל תגלו לאף אחד, אבל הוא היה פרויקט ״תרגום ציור לבובה״ הראשון שלי...) ואני ממש ממש שביעת רצון מהתוצאה.