הקשר בין רישום ארטישוק, נוסטלגיה ועיצוב לוגו

לפני מספר חודשים סיימתי לעבוד על לוגו לקייטרינג בוטיק איכותי. אחת הבקשות של הלקוח היו להשתמש באלמנט אומנותי כמו איור או רישום. הנה סיפור יצירתו של הלוגו

לפני מספר חודשים סיימתי לעבוד על לוגו לקייטרינג בוטיק איכותי. אחת הבקשות של הלקוח היו להשתמש באלמנט אומנותי כמו איור או רישום. כשהתחלתי לעבוד על הלוגו הבנתי שאני רוצה להשתמש באיור של חומר גלם שמשתמשים בו בבישול, אך גם כזה שנראה טוב ומוסיף איזה שהוא ערך מוסף ללוגו.

אחרי שעברתי על רשימה ארוכה של אפשרויות הגעתי לארטישוק.

״לא רק הטקסיות סביב האכילה שלו הופכת את הארטישוק למועמד טוב ללוגו לקייטרינג אלא בעיקר המראה שלו. הארטישוק הוא פרח מרשים, עם שכבות על שכבות של עלי כותרת מתעגלים. יש בו אסטטיקה ויופי מעודנים, צבעוניות וכתמיות מקסימים״

אכילת ארטישוק בעיני היתה תמיד והינה סוג של התעסקות חגיגית.

אוכלים אותו אחרת מכל ירק אחר, מכינים לו רוטב מיוחד, אוכלים רק חלק קטן ממנו, יש טקס שלם סביב האכילה שלו עם תלישת העלים אחד אחד, טבילתם ברוטב ואכילה של קצה העלה עד שמגיעים לשכבה קוצית/פרוותית שמסתירה את החלק הכי טעים של הארטישוק - הלב שלו, בשרני ועסיסי, כזה שכייף "לנגב" איתו את שארית הרוטב.

אבל לא רק הטקסיות סביב האכילה שלו הופכת את הארטישוק למועמד טוב ללוגו לקייטרינג אלא בעיקר המראה שלו.

הארטישוק הוא פרח מרשים, עם שכבות על שכבות של עלי כותרת מתעגלים. יש בו אסטטיקה ויופי מעודנים, צבעוניות וכתמיות מקסימים.

הוי הבויידעם, איזו המצאה גאונית לאיחסון

כשהבנתי שאני צריכה לרשום ארטישוק קרה לי משהו נפלא... לפני 21 שנה, הייתי סטודנטית לעיצוב גרפי ב"ויטל - המרכז ללימודי עיצוב ת"א", מה שבגילגולו הנוכחי מוכר כ"מחלקה לתקשורת חזותית" של שנקר. אחד הקורסים שהיו לנו אז היה קורס רישום. אחד הפרוייקטים במסגרת הקורס היה לרשום רישומים של ירקות שילוו ספר בישול דימיוני. אחד מהרישומים שרשמתי היה, ניחשתם נכון, של ארטישוק כמובן.

אחוזת תזזית, לא בטוחה בכלל שאמצא אותם, עליתי לבוייעדם, ההמצאה הגאונית של פעם לאיחסון דברים שלא בשימוש יומיומי, והתחלתי לנבור בתיקי העבודות המאובקים שאני שומרת מאז ומתמיד, בחיפושי אחר רישומי הירקות מלפני עשרות שנים... ומצאתי אותם!

את הארטישוק, העגבנייה, החסה, תרמיל האפונה ורישום הקומפוזיציה של הכרוב הסגול, הבצל, הפלפל והעגבנייה.

ואז קרה לי אותו דבר נפלא. קרה לי מה שקורה לי תמיד ברגעים כאלה שאני מחזיקה ביד משהו שלא ראיתי שנים. אני בוהה בנקודה בחלל ונזכרת . חזרתי ליום ספציפי אחד, לשעות אחה"צ כשאני וחברה ללימודים יושבות בפינת האוכל בביתה, מניחות ירקות לפנינו ומתחילות לרשום בצבעי עפרון.

באותו אחה"צ בעודי רושמת את הירקות הרגשתי משהו עוצמתי. חוויה שנורא קשה לתאר אותה, אבל כל מי שמתעסק ביצירה בחייו חווה אותה לא פעם אחת. תחושת הסיפוק. אותה תחושה שבה, תוך כדי תהליך, מגלים כצופים מן הצד עד כמה מוצלח/מהנה/מרגש מה שאתה יוצר. האדרנלין בגוף דוחף אותך להמשיך וחוות את התחושות האלה.

זה נכון שיכולות הרישום/ציור שלי הם אלו שבסופו של דבר הביאו אותי לבחור בלימודי העיצוב (ועל זה סיפרתי בפוסט ״עיצוב כדרך חיים״), אבל מאז הלימודים הם כמעט ואינם חלק מכלי העבודה הקריאטיבית שלי. אז מעבר להיבט הנוסטלגי של הסיפור שלי, לתחושת שביעות הרצון שהרישום של הארטישוק שחיכה בסבלנות המון שנים, הוא רלוונטי גם היום ומתאים ללוגו לעסק, הגעתי להכרה שאני ממש, אבל ממש מתגעגעת לתחושת הגילוי הזו שליוותה אותי אז בתהליך הרישום.